האנושות גדולה – אך בעוצמת היקום גרגר אבוד.
האומות גדולות – אך בחיק האנושות אבודות.
היחידים במילירדים – אך בתוך האומה הולכים לאיבוד.
מי זה שם לב על הפרט הבודד ?
חומקת לה, כמו שקופה, היחידה האנושית, דרך רחובות סואנים דחוסי אדם, חיה בדורות, עובדת בבתי מלאכה, עוברת ימים ויבשות, וכי נזכר מישהו שכל יחידה מרכיבה עם, אנושות, חלד, ... גם כאשר מסתכלים לפעמים על החול לא נזכרים בכלל שהוא מורכב ממילירדי – מילירדי גרגרים זעירים. וזה לא טוב. שכן כל אדם בתוך עמו, מפרה ומשריש את המסורת, המנטליות והתרבות שלו בקרב משפחתו, אשר בהמשך הדורות תוכפל פי כמה, תתמזג בגוונים של העם ותביא להתגבשות (המתחדשת תדיר ) של התרבות והמסורת של העם. יש, איפה, לחקור את היחידים, את הפרט.
כי הרי ממחולות, ממנהגים, מטקסי–עם ומחיי הלאום בכללותם לא נלמד כל-כך לדעת את האמת על מעמקי נפש העם (בנוסף למסקנות של הפסיכולוגיה החיצונית) כפי שנלמד לדעת בחוקרנו את הפרט הבודד.
ומעניין מה חוקר שכזה יחשוב על קוסמופוליטיזם. אני, גם אם אינני חוקר, נוטה אני להניח כי יהודי למשל, שונה מפולני, לא רק בחיצוניותו. כי אפילו הפסיכולוגיה המנתחת לעומקה את נפש האדם, שונה אצל שני בני העמים תכלית שינוי...
אני יהודי...זוהי תחושתי כיום. פעם האמנתי בזה עמוקות, אלא שלאחר מכן, קראתי לעצמי, "אזרח העולם" ולא הכרתי בלאומיות בכלל. לאחרונה "הייתי" פולני. (בדף 41 ב-"עובדות שאותן שכחתי..." יש רשימה בה אני מתאר את מצבי בזמן ש"הייתי" פולני.) היום אני שוב מודע לעובדת היותי יהודי ועד כמה רחוק אני להיקרא פולני.
השתכנעתי כי בגלל שאני קצת התבוללתי, (וכמו שאני קודם חשבתי שעברתי טמיעה גמורה משום שאני קורא וכותב פולנית ואני יודע את ההיסטוריה של פולין וכך הלאה) או דווקא בגלל זה, אני נחשב ליהודי הגולה הטיפוסי של המאה העשרים. אז סילחו לי אם כך, שאני כותב פולנית ולא אידיש, הרי לא אשמתי בכך. פולין סובבת אותי תמיד ובכל מקום, אז נפלתי תחת השפעת הסביבה הזאת.
רצוני מוחלט להתקרב ליהדות ואילו הפולניות שלי תישאר אצלי כאוצר של ידע ולא כחלק מישותי.
אני מבקש למחול לי על אופי הכתיב שלי הלא יפה והלא קריא. עשיתי כמיטב יכולתי ובכל זאת יצא לא כמו שרציתי. כנראה שגם טעויות ושגיאות ימצאו שם. לצערי לא הספקתי לעבור ולבדוק את החומר ולתקנו.